שוק ההון הוא הגדרה כוללת למערכת ענקית של סכומי כסף אדירים שעוברים בין אנשים פרטיים, גופים מוסדיים וגם ממשלות. כל גוף כלכלי – בין אם הוא פרטי ובין אם הוא ציבורי צריך כסף על מנת לממן את פעילותו. מקור הכסף יכול להיות הון עצמי – הבעלים של אותו הגוף מזרימים אליו כסף לצורך פעילותו או, הון זר – צד שלישי מלווה כסף לאותו הגוף, שהופך להיות חייב לצד השלישי וצריך לעמוד בתנאי ההלוואה שיכולים לכלול ריבית ו/או הצמדה למדד או למטבע מסוים.
שוק ההון מאפשר לכל גוף כלכלי המעוניין לגייס הון לעשות כן, כשהוא מהווה מעין מערכת כוללת לתיווך בין בעלי ההון למבקשי ההון. הנפקה של מניות היא למעשה גיוס של הון עצמי ורוכשי המניות הופכים להיות הבעלים של חלק מהחברה והנפקה של אגרות חוב היא גיוס של הון זר ורוכשי אגרות החוב הופכים להיות נושים של החברה.
מי הם בעלי ההון?
בעלי ההון יכולים להיות ממשלות, בנקים מרכזיים, אנשים פרטיים בעלי הון, גופים מוסדיים והציבור הרחב. אין כמעט אדם פרטי שלא מושקע בשוק ההון בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף דרך קופות גמל קרנות פנסיה וכדו'.
בשוק ההון אנו מבדילים בין השוק הראשוני לשוק המשני:
השוק הראשוני
שוק ההנפקות. גוף המעוניין לגייס כסף בין אם כהון עצמי (מניות) ובין אם כהון זר (אגרות חוב), צריך לעבור דרך שוק ההנפקות. או אז, הוא מציע את "מרכולתו" – בעיקר מניות, או אגרות חוב (קיימים גם מכשירים נוספים- הרחבה בפרקים נפרדים). כל התנאים של ה"סחורה" הנמכרת מתוארים בתשקיף, שהוא מסמך מיוחד המציג את החברה בפירוט רב ואת כל פרטי ניירות הערך המונפקים במסגרת ההנפקה. ההנפקה נעשית דרך חתם, שהוא מתווך פיננסי שדואג לכך שיהיו קונים בהנפקה ואף מתחייב לרכוש חלק מהניירות במידה וההנפקה אינה מצליחה.
השוק המשני
הבורסה. זהו השוק בו ניירות הערך, במידה והם סחירים, מתחילים להיסחר לכל אורך חייהם. בשוק זה, מי שרכש ניירות ערך בהנפקה יכול למכור אותם ומהצד השני כל משקיע מוסדי או פרטי יכול לרכוש ולמכור את ניירות הערך באופן חופשי תמורת תשלום עמלה לחבר הבורסה.
כאמור, לא כל הכספים שעוברים בשוק ההון, מגיעים לבורסה. ישנן הנפקות של מניות ואגרות חוב בהקצאה פרטית, או לקבוצת משקיעים בעלת הגדרות מסוימות. בעבר, ממשלת ישראל הנפיקה אגרות חוב שהיו מיועדות לקרנות הפנסיה ושילמה עליהן ריבית גבוהה יותר מזו שהייתה מקובלת באותה התקופה. אגרות חוב אלו אינן סחירות והיוו מעין "בונוס" ממשלתי לחוסכים. כיום, מרבית מנהלי האפיקים הפנסיוניים, פועלים בשוק ההון באופן חופשי ללא פריבילגיות מיוחדות.
כשמשתמשים בביטוי שוק ההון מתכוונים בדרך כלל לבורסה. הבורסה היא המושכת את העניין הציבורי הגדול ביותר, שכן מאחר שהנכסים הפיננסיים הם סחירים, מחירם משתנה מידי יום בהתאם לאווירה הכללית והכלכלית וכל אדם פרטי יכול לקחת חלק ב"חגיגה". עם זאת, כל אדם בעל קופת גמל, קרן השתלמות, או קרן פנסיה לוקח חלק גם בשוק הראשוני מאחר שהגופים שמנהלים אותן משתתפים באופן תדיר בהנפקות ראשוניות.
הממשלות, המעוניינות לגייס כסף מהציבור למימון פעילותן, משתמשות גם הן בשוק ההון לצורך הנפקת אגרות חוב. בישראל, הממשלה מנפיקה אגרות חוב צמודות למדד המחירים לצרכן, או שאינן צמודות, בריבית קבועה או משתנה וגם הבנק המרכזי מנפיק מלווים קצרי מועד (מק"מים) ע"מ לווסת את כמות הכסף שבידי הציבור.
בשנים האחרונות, ההתפתחויות הטכנולוגיות והרגולציה הופכות את שוקי ההון המקומיים לחלק מה"כפר הגלובאלי". בימים אלה, גופים או אפילו אנשים פרטיים במדינה אחת, המעוניינים להשקיע הון במדינה אחרת יכולים לעשות זאת ביתר קלות, עם עלויות נמוכות יחסית לאלו שהיו בעבר, עם תנאי מיסוי נוחים בהרבה מאלה שהיו בעבר ועם אפשרויות רבות למעקב אחר השקעתם.
